×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
מלכים א ו׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ⁠־מִצְרַ֩יִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (ב) וְהַבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ לַיהֹוָ֔הי״י֔ שִׁשִּׁים⁠־אַמָּ֥ה אׇרְכּ֖וֹ וְעֶשְׂרִ֣ים רׇחְבּ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתֽוֹ׃ (ג) וְהָאוּלָ֗ם עַל⁠־פְּנֵי֙ הֵיכַ֣ל הַבַּ֔יִת עֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ עַל⁠־פְּנֵ֖י רֹ֣חַב הַבָּ֑יִת עֶ֧שֶׂר בָּאַמָּ֛ה רׇחְבּ֖וֹ עַל⁠־פְּנֵ֥י הַבָּֽיִת׃ (ד) וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטוּמִֽים׃ (ה) וַיִּ֩בֶן֩ עַל⁠־קִ֨יר הַבַּ֤יִת [יָצִ֙יעַ֙] (יצוע) סָבִ֔יב אֶת⁠־קִיר֤וֹת הַבַּ֙יִת֙ סָבִ֔יב לַהֵיכָ֖ל וְלַדְּבִ֑יר וַיַּ֥עַשׂ צְלָע֖וֹת סָבִֽיב׃ (ו) [הַיָּצִ֨יעַ] (היצוע) הַתַּחְתֹּנָ֜ה חָמֵ֧שׁ בָּאַמָּ֣ה רׇחְבָּ֗הּ וְהַתִּֽיכֹנָה֙ שֵׁ֤שׁ בָּאַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וְהַ֨שְּׁלִישִׁ֔ית שֶׁ֥בַע בָּאַמָּ֖ה רׇחְבָּ֑הּ כִּ֡י מִגְרָעוֹת֩ נָתַ֨ן לַבַּ֤יִת סָבִיב֙ ח֔וּצָה לְבִלְתִּ֖י אֲחֹ֥ז בְּקִירוֹת⁠־הַבָּֽיִת׃ (ז) וְהַבַּ֙יִת֙ בְּהִבָּ֣נֹת֔וֹ אֶבֶן⁠־שְׁלֵמָ֥ה מַסָּ֖ע נִבְנָ֑ה וּמַקָּב֤וֹת וְהַגַּרְזֶן֙ כׇּל⁠־כְּלִ֣י בַרְזֶ֔ל לֹֽא⁠־נִשְׁמַ֥ע בַּבַּ֖יִת בְּהִבָּנֹתֽוֹ׃ (ח) פֶּ֗תַח הַצֵּלָע֙ הַתִּ֣יכֹנָ֔ה אֶל⁠־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת הַיְמָנִ֑יתא וּבְלוּלִּ֗ים יַֽעֲלוּ֙ עַל⁠־הַתִּ֣יכֹנָ֔ה וּמִן⁠־הַתִּיכֹנָ֖ה אֶל⁠־הַשְּׁלִשִֽׁים׃ (ט) וַיִּ֥בֶן אֶת⁠־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּ֑הוּ וַיִּסְפֹּ֤ן אֶת⁠־הַבַּ֙יִת֙ גֵּבִ֔ים וּשְׂדֵרֹ֖ת בָּאֲרָזִֽים׃ (י) וַיִּ֤בֶן אֶת⁠־[הַיָּצִ֙יעַ֙] (היצוע) עַל⁠־כׇּל⁠־הַבַּ֔יִת חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת קוֹמָת֑וֹ וַיֶּאֱחֹ֥ז אֶת⁠־הַבַּ֖יִת בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִֽים׃ (יא) וַֽיְהִי֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶל⁠־שְׁלֹמֹ֖ה לֵאמֹֽר׃ (יב) הַבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֣ה בֹנֶ֗ה אִם⁠־תֵּלֵ֤ךְ בְּחֻקֹּתַי֙ וְאֶת⁠־מִשְׁפָּטַ֣י תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְשָׁמַרְתָּ֥ אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתַ֖י לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת⁠־דְּבָרִי֙ אִתָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל⁠־דָּוִ֥ד אָבִֽיךָ׃ (יג) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א אֶעֱזֹ֖ב אֶת⁠־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יד) וַיִּ֧בֶן שְׁלֹמֹ֛ה אֶת⁠־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּֽהוּ׃ (טו) וַיִּ֩בֶן֩ אֶת⁠־קִיר֨וֹת הַבַּ֤יִת מִבַּ֙יְתָה֙ בְּצַלְע֣וֹת אֲרָזִ֔ים מִקַּרְקַ֤ע הַבַּ֙יִת֙ עַד⁠־קִיר֣וֹת הַסִּפֻּ֔ן צִפָּ֥ה עֵ֖ץ מִבָּ֑יִת וַיְצַ֛ף אֶת⁠־קַרְקַ֥ע הַבַּ֖יִת בְּצַלְע֥וֹת בְּרוֹשִֽׁים׃ (טז) וַיִּ֩בֶן֩ אֶת⁠־עֶשְׂרִ֨ים אַמָּ֜ה [מִֽיַּרְכְּתֵ֤י] (מירכותי) הַבַּ֙יִת֙ בְּצַלְע֣וֹת אֲרָזִ֔ים מִן⁠־הַקַּרְקַ֖ע עַד⁠־הַקִּיר֑וֹת וַיִּ֤בֶן לוֹ֙ מִבַּ֣יִת לִדְבִ֔יר לְקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ (יז) וְאַרְבָּעִ֥ים בָּאַמָּ֖ה הָיָ֣ה הַבָּ֑יִת ה֖וּא הַהֵיכָ֥ל לִפְנָֽי׃ (יח) וְאֶ֤רֶז אֶל⁠־הַבַּ֙יִת֙ פְּנִ֔ימָה מִקְלַ֣עַת פְּקָעִ֔ים וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים הַכֹּ֣ל אֶ֔רֶז אֵ֥ין אֶ֖בֶן נִרְאָֽה׃ (יט) וּדְבִ֧יר בְּתוֹךְ⁠־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה הֵכִ֑ין לְתִתֵּ֣ן שָׁ֔ם אֶת⁠־אֲר֖וֹן בְּרִ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כ) וְלִפְנֵ֣י הַדְּבִ֡יר עֶשְׂרִים֩ אַמָּ֨ה אֹ֜רֶךְ וְעֶשְׂרִ֧ים אַמָּ֣ה רֹ֗חַב וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְצַ֥ף מִזְבֵּ֖חַ אָֽרֶז׃ (כא) וַיְצַ֨ף שְׁלֹמֹ֧ה אֶת⁠־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְעַבֵּ֞ר [בְּרַתּוּק֤וֹת] (ברתיקות) זָהָב֙ לִפְנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָֽב׃ (כב) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַבַּ֛יִת צִפָּ֥ה זָהָ֖ב עַד⁠־תֹּ֣ם כׇּל⁠־הַבָּ֑יִת וְכׇל⁠־הַמִּזְבֵּ֥חַ אֲֽשֶׁר⁠־לַדְּבִ֖יר צִפָּ֥ה זָהָֽב׃ (כג) וַיַּ֣עַשׂ בַּדְּבִ֔יר שְׁנֵ֥י כְרוּבִ֖ים עֲצֵי⁠־שָׁ֑מֶן עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת קוֹמָתֽוֹ׃ (כד) וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת כְּנַ֤ף הַכְּרוּב֙ הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת כְּנַ֥ף הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑ית עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת מִקְצ֥וֹת כְּנָפָ֖יו וְעַד⁠־קְצ֥וֹת כְּנָפָֽיו׃ (כה) וְעֶ֙שֶׂר֙ בָּֽאַמָּ֔ה הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑י מִדָּ֥ה אַחַ֛ת וְקֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לִשְׁנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ (כו) קוֹמַת֙ הַכְּר֣וּב הָאֶחָ֔ד עֶ֖שֶׂר בָּאַמָּ֑ה וְכֵ֖ן הַכְּר֥וּב הַשֵּׁנִֽי׃ (כז) וַיִּתֵּ֨ן אֶת⁠־הַכְּרוּבִ֜ים בְּת֣וֹךְ׀ הַבַּ֣יִת הַפְּנִימִ֗י וַֽיִּפְרְשׂוּ֮ אֶת⁠־כַּנְפֵ֣י הַכְּרֻבִים֒ וַתִּגַּ֤ע כְּנַף⁠־הָאֶחָד֙ בַּקִּ֔יר וּכְנַף֙ הַכְּר֣וּב הַשֵּׁנִ֔י נֹגַ֖עַת בַּקִּ֣יר הַשֵּׁנִ֑י וְכַנְפֵיהֶם֙ אֶל⁠־תּ֣וֹךְ הַבַּ֔יִת נֹגְעֹ֖ת כָּנָ֥ף אֶל⁠־כָּנָֽף׃ (כח) וַיְצַ֥ף אֶת⁠־הַכְּרוּבִ֖ים זָהָֽב׃ (כט) וְאֵת֩ כׇּל⁠־קִיר֨וֹת הַבַּ֜יִת מֵסַ֣ב׀ קָלַ֗ע פִּתּוּחֵי֙ מִקְלְעוֹת֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִמֹרֹ֔תב וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים מִלִּפְנִ֖ים וְלַחִיצֽוֹן׃ (ל) וְאֶת⁠־קַרְקַ֥ע הַבַּ֖יִת צִפָּ֣ה זָהָ֑ב לִפְנִ֖ימָה וְלַחִיצֽוֹן׃ (לא) וְאֵת֙ פֶּ֣תַח הַדְּבִ֔יר עָשָׂ֖ה דַּלְת֣וֹת עֲצֵי⁠־שָׁ֑מֶן הָאַ֥יִל מְזוּז֖וֹת חֲמִשִֽׁית׃ (לב) וּשְׁתֵּי֮ דַּלְת֣וֹת עֲצֵי⁠־שֶׁ֒מֶן֒ וְקָלַ֣ע עֲ֠לֵיהֶ֠ם מִקְלְע֞וֹת כְּרוּבִ֧ים וְתִמֹרֹ֛ת וּפְטוּרֵ֥י צִצִּ֖ים וְצִפָּ֣ה זָהָ֑ב וַיָּ֛רֶד עַל⁠־הַכְּרוּבִ֥ים וְעַל⁠־הַתִּמֹר֖וֹת אֶת⁠־הַזָּהָֽב׃ (לג) וְכֵ֥ן עָשָׂ֛ה לְפֶ֥תַח הַהֵיכָ֖ל מְזוּז֣וֹת עֲצֵי⁠־שָׁ֑מֶן מֵאֵ֖ת רְבִעִֽית׃ (לד) וּשְׁתֵּ֥י דַלְת֖וֹת עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים שְׁנֵ֨י צְלָעִ֜ים הַדֶּ֤לֶת הָאַחַת֙ גְּלִילִ֔ים וּשְׁנֵ֧י קְלָעִ֛ים הַדֶּ֥לֶת הַשֵּׁנִ֖ית גְּלִילִֽים׃ (לה) וְקָלַ֤ע כְּרוּבִים֙ וְתִ֣מֹר֔וֹת וּפְטֻרֵ֖י צִצִּ֑ים וְצִפָּ֣ה זָהָ֔ב מְיֻשָּׁ֖ר עַל⁠־הַמְּחֻקֶּֽה׃ (לו) וַיִּ֙בֶן֙ אֶת⁠־הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית שְׁלֹשָׁ֖ה טוּרֵ֣י גָזִ֑ית וְט֖וּר כְּרֻתֹ֥ת אֲרָזִֽים׃ (לז) בַּשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔יתג יֻסַּ֖ד בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ בְּיֶ֖רַח זִֽו׃ (לח) וּבַשָּׁנָה֩ הָאַחַ֨ת עֶשְׂרֵ֜ה בְּיֶ֣רַח בּ֗וּל ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י כָּלָ֣ה הַבַּ֔יִת לְכׇל⁠־דְּבָרָ֖יו וּלְכׇל⁠־מִשְׁפָּטָ֑ו וַיִּבְנֵ֖הוּ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַיְמָנִ֑ית =ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א=הַיְּמָנִ֑ית (יו״ד דגושה); נקודת הדגש ברורה למרות שהמקום מטושטש (ברויאר ציין אותה בספק).
ב וְתִמֹרֹ֔ת =ל,ק,ש1 ומסורות-א וטברניות ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו), וכן הכריעו ברויאר ומג״ה.
• א!=וְתִמֹר֔וֹת (כתיב מלא וי״ו); המקום מטושטש ביותר, אמנם ניתן להבחין בשאריות האות וי״ו באופן ברור בהגדלה (ברויאר ציין את הכתיב המלא וי״ו רק בספק).
ג הָרְבִיעִ֔ית א=הָרֲבִיעִ֔ית (חטף)
E/ע
הערותNotes
(א) ויהי בשמונים שנה. ראוי שנעיין בפסוקים האלה דברים. ראשון מה ראה הנביא כותב הספר להודיע שהיה בנין הבית בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים? ולמה לא מנה לבריאת העולם ולא למעמד בין הבתרים? וכפי האמת והנכון לא היה ראוי למנות כי אם למלכות שלמה על ישראל, כי בכל הספורים לא ימנו הדברים כי אם אל שנות המלכים לא ליציאת מצרים. ונעיין שנית למה לא בנה שלמה את הבית כי אם בשנה הרביעית למלכותו? האם נאמר שאז נתחדש לו הרצון לבנותו? והנה אביו קודם מותו צוהו על זה, או אם נאמר שלא היו לו הדברים הצריכים לבנין ונצטרך באותם הארבעה שנים להכין אותם? הנה דוד אביו נתן לו את תבנית הבית וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת ותבנית כל הדברים כמו שנזכר בדברי הימים, ונתן לו הזהב והכסף והנחושת והברזל והעצים והאבנים לבנין ואבני השהם ומלואים, ואם הוא עליו השלום הניח לו תבנית המלאכה וכל הדברים הצריכים אליה, מה ראה שלמה שלא התחיל בה כי אם אחר ארבעה שנים? ונעיין שלישית במה שנזכר בכאן שהיה הבית שלשים אמה קומתו בין הדביר שהוא קדש הקדשים ובין ההיכל שהוא הקדש, ואחרי זה אמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, והוא המורה שהיה ההיכל קומתו עשרים אמה לא שלשים, ואמר עוד ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו, יורה שהיה הגובה עשרים אמה לא שלשים, ובדברי הימים נאמר שהיה מאה ועשרים אמה, הנה אם כן יש בזה חלוף רב בענין צורת הגובה שפעמים אומר שהיה שלשים אמה ופעמים אומר עשרים אמה ופעמים אומר מאה ועשרים אמה. ואומר בפירוש הפסוקים ותשובת ההערות האלה, שהנה זכר הנביא שהתחיל בנין הבית בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, לענין אחד עלה על לבו (אחשוב בלי ספק) שהעיר הנביא אליו, והוא היה סוד אלהי כמוס עמו יתברך חתום באוצרותיו, והנביא אשר עמד בסוד ה׳ העיר ורמז עליו הנה, והוא שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים בנו המשכן ומשם עד בנין הבית אשר עשה שלמה עברו מהשנים שמונים שנה וארבע מאות שנה, ומשם גם כן עד שמונים שנה וארבע מאות שנה אחרות נבנה בית האלהים פעם אחרת על יד זרובבל, כי הנה הבית אשר בנה שלמה התמיד ארבע מאות ועשר שנים ושבעים שנה שישבו בבבל, הרי הם שמונים שנה וארבע מאות שנה, ולכן אמרו בסדר עולם שבשנת אלפים ותמ״ח לבריאת עולם נעשה המשכן, ובשנת אלפים ותתקכ״ח בנה שלמה הבית, ובשנת ג׳ אלפים ות״ח נבנה בית שני, הרי לך שמיציאת מצרים שנעשה המשכן היו שמונים שנה וארבע מאות שנה עד בנין הבית, ומשם עד בנין בית שני היו גם כן שמונים שנה וארבע מאות שנה לא פחות ולא יותר. וכמו שהבית אשר בנה שלמה מצד הפעל ומצד הפועל, ר״ל מצד קדושת הבית ומצד שלמות שלמה שהיה הבונה והפועל אותו, היו למטה בקדושה ובאלהות לאין שעור מהמשכן אשר עשה משה מפאת קדושתו וקדושת משה רע״ה, ככה באותו ערך היה בנין בית שני וזרובבל הבונה אותו למטה בקדושה ובדבקות ורוח הקדש מהבנין אשר עשה שלמה. מה גדלו מעשיך השם מאד עמקו מחשבותיך, שהסכמת על מעשה שלשה בתים אשר עשה משה ושלמה וזרובבל, וזמן שוה ומתדמה היה מהאחד לאחד, והיו שלשתם בירידה מוחשת מהרוחניות והקדוש׳ והאלהות ובערך מתדמה זה מזה מהירידה, וכאלו היו בבית שני בני ישראל בזקנה ושיבה מופלגת, וממנה באו להפסד החיים והטוב והיינו מתים בהחלט יבשו עצמותנו נגזרנו לנו, עד אשר יעיר עלינו רוח ממרום ויחיו העצמות ויבא אלהינו ואל יחרש, וזהו בעצמו כמו שזכר יחזקאל (סוף ספרו) יבנה את הר ציון ויקים סכת דוד הנופלת, ואזי נכון יהיה בית ה׳ וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון. ונשוב לפירוש הפסוקי׳, הנה אמרו ויבן את הבית, ר״ל שהתחיל לבנותו, כמו שאמר אחרי זה בשנה הרביעית יוסד בית ה׳. והנה מספר השמונים שנה וארבע מאות שנה שעברו מיציאת מצרים עד בנין הבית כבר נתחלפו בו המפרשים, ואני הלא כתבתי דעתי והוכחתי אמתתו בפירושי לספר שמואל בפרשה ששית על פסוק (שמואל א י״ג א׳) בן שנה שאול במלכו. והנה לא התחיל שלמה בבנין הבית בתחלת מלכותו ונתאחר ארבעה שנים, לפי שלא רצה לעשות הבנין מאשר הכין והתנדב דוד אביו לסבה אשר אזכור אחרי זה, כי אם מממונו ועשרו, וכדי לאסוף ולכנוס זהב הרבה ושאר הדברים הצריכים לבנין מלבד מה שהניח דוד אביו נתאחר אותם הארבעה שנים, ועל זה נאמר (סוף סי׳ ז׳) ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה׳ ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ה׳, לפי שלא עשה מהם דבר כי אם משלו ונדבת אביו נתן באוצרות, וכמו שאפרש שמה. וחדש זיו הוא חדש אייר, שהוא שני לחדשים, כי ניסן הוא הראשון, כמו שאמר (שמות י״ב ב׳) ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ונקרא זיו, כמו שפירשו חז״ל (ר״ה י״א ע״א), דאית ביה זיוא לאילני, ר״ל שאז נראין הפרחים והנצנים נראו בארץ. ואמרו למלוך שלמה על ישראל חוזר לשנה הרביעית. והנה התחיל ספור הבנין מהבית המקודש, להיותו נושא הבנין ועקרו, והעזרות ושאר הבתים היו סביבו ולשירותו. וראוי שתדע שבאו בזה הענין שמות מתחלפים, והם בית ודביר והיכל וקדש הקדשים וקדש בלבד ואולם, כי הנה נקרא בית, הבית הכולל שהיה בו הדביר שהוא קדש הקדשים, הנקרא דביר לפי ששם היה הדבור למשה, שנאמר (במדבר ז׳ כ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו, ונקרא קדש הקדשים לפי שהיה בו הארון והכרובים, והיה בבית גם כן ההיכל, שהוא הקדש שהיו בו השלחן והמנורה ומזבח הזהב, ונקרא היכל על משל היכל האדם אשר בו שולחן ומנורה, ונקרא קדש מפני קדושת אותם הכלים. ועוד זכר אחרי זה האולם שהיה על פני הבית, ר״ל סמוך לבית, וזה היה הנקרא בדברי חז״ל בית שער, והוא הבית שהיה קודם ההיכל, כמו שהוא בבית השרים להתקן אדם עצמו שמה קודם שיכנס להיכל לפני האדון, ובאולם היה מזבח העולה וכיור וכנו. ואמנם בדברי הימים נקרא כל הבית אולם בלשון כולל, והוא כמו שאומרים לכל דירת המלך ובית מלכותו היכל המלך, עם שיש בו היכלות ודבירים ואולמים ושאר הבתים, אמר שם (דברי הימים א כ״א י״ח) ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת, ואפלא מהמפרשים שחשבו שהיה האולם הנזכר בזה הפסוק הוא האולם הפרטי אשר לפני ההיכל, ואיך יאמר עליו הכתוב ואת בתיו וגנזכיו? אבל אמרו בלי ספק על כל הבית בכלל מבית ומחוץ, כי מכל זה נתן דוד לשלמה את התבנית לא מהאולם בלבד: (ב-ג) וספר כאן שהבית אשר עשה שלמה היה ששים אמות ארכו ועשרים רחבו ושלשים קומתו, והאולם שהיה דבק אם הבית (והוא אמרו על פני היכל הבית) היה ארכו עשרים אמה כרוחב הבית ועשרה אמות רחבו, והיו אם כן הדביר וההיכל והאולם שלשתם שבעים אמות בארך ועשרים ברוחב. ואתה תראה שהאורך והרוחב אשר זכר בזה הבית, היו הכפל מאשר עשה משה במשכן, כי המשכן היה שלשים אמה ארכו ועשר אמות רחבו, ואמנם בענין הגובה היה זה הבית יותר מהכפל, כי היה המשכן עשר אמות והבית היה שלשים אמות קומתו, וכמו שזכרתי בספקות, והסבה למה לא שמר בבית הזה בענין הגובה הערך אשר שמר באורך וברחב עם המשכן היא, לפי שלהיות המשכן נעשה לפי שעה והיה יריעות ולא היו עליו מלמעלה בית אחר ועליות, לא נעשה יותר גבוה והיה עשר אמות בלבד, אבל בית האלהים הזה שהיו עליו עליות זו למעלה מזו, כמו שאמר וגנזכיו ועליותיו, וכמו שאמרו חז״ל (במס׳ תמיד ומידות) וכתב יוסף ן׳ גוריון (ספר ו׳ פנ״ה) שהיה הבית כמו מגדל גבוה וראשו בשמי׳ והיו עליו שלשה עליות גבוהות הרבה זו על גב זו, הנה כדי לסדר הבית שיהיה גבוה מאד הוצרך לעשות בתקרה הראשונה שלשה פעמים יותר גבוה מאשר עשה משה המשכן, ולזה היה שלשים אמה, ואמנם מה שנזכר אחרי זה שהיה האורך עשרים אמות, אחשוב שכותלי הבית עד התקרה היה גבהם שלשים אמה כמו שנזכר, ואמנם הכותל אשר היה מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים לא היה גבוה כי אם עשרים אמה, כי היו אותם עשר אמות אשר למעלה עד הספון פתוחות ומבלי מסך כלל, כדי שיכנס בו עשן הקטורת ממזבח הקטורת אשר היה בהיכל אל קדש הקדשים, ועל הכותל הזה המבדיל בין הדביר וההיכל אמר הכתוב שהיה עשרים אמה, ואמנם המאה ועשרים אמה אשר נזכר בדברי הימים, כבר חשבו המפרשים שהיה גובה האולם בלבד לא ההיכל והדביר, והביאם לדעת הזה מה שנאמר שמה (דברי הימים ב ג׳ ד׳) והאולם אשר על פני הארך על פני רחב הבית אמות עשרים והגובה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור, שמורה שהגובה הזה יחזור בלבד לאולם, ואפלא מהם איך יפלו בדעת הנפסד הזה? כי הנה הגובה אשר זכר יחזור לכל הבית אשר נזכר בכתוב לא לאולם בלבד, ואעידה לי בזה שני עדים נאמנים. האחד אמרו למעלה ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האלהי׳ הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות עשרים והאולם אשר על פני האורך על פני רוחב הבית אמות עשרים והגובה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור, ואם היה באמת הגובה הזה חוזר לאולם בלבד, הנה לא ידענו ולא נזכר גובה לדביר ולהיכל, אבל האמת הוא שזכר הבית הכולל דביר והיכל וארכו ורחבו והאולם אשר לפניו וארכו, וזכר הגובה אשר היה, ר״ל לכלם לדביר ולהיכל ולאולם יחד. והעד השני הוא אמרו ויצפהו מפנימה זהב טהור, וזה אי אפשר שיחזור לאולם אשר לפני הבית, כי לא היה בו זהב כלל כמו שיבא אחרי זה, אבל אמרו על הדביר וההיכל, והוא המורה שגם הגובה הנזכר הוא חוזר לבית בכלל כמו צפוי הזהב לא לאולם בלבד, אבל האמת הברור הוא שעל הדביר וההיכל והאולם היו עליות זו למעלה מזו כמו שאמרתי, והבית המקודש מן הקרקע ועד הספון שהיא התקרה הראשונה היה שלשים אמה קומתו, ומהספון למעלה היו תשעים אמה קומתו כגובה העליות השלשה אשר על הבית כלם, והיו אם כן הגובה מהבית עם העליות כלם מאה ועשרים אמה. הנה אם כן צדקו הפסוקים כלם, אם אמרו ושלשים אמה קומתו, שהוא מן הקרקע ועד הספון והתקרה הראשונה, ואם אמרו מאה ועשרים אמה, הוא מן הקרקע ועם העליות כלם אשר על הבית, ואם אמרו עשרים אמה, הוא בכותל המבדיל בין הדביר וההיכל, ואין אם כן בזה סתירה ולא חלוף. ואפשר לומר עוד שהיה הדביר שהוא קדש הקדשים מרובע, והיה עשרים ארכו ועשרים רחבו ועשרים קומתו כפשט הכתוב, דוגמת מה שעשה משה שהיה גם כן מרובע עשר על עשר, ולזה נאמר שהיה גבהו עשרים אמה, ר״ל בדביר לבד, והיה ההיכל שלשים אמות כמו שנזכר בכתוב, לפי שהיה יותר גבוה מהדביר עשר אמות, והיו העליות מלמעלה שוות בגג העליון שבהם, ואם כן אמרו שלשים אמות קומתו יובן על ההיכל בפרט, ועשרים אמות קומתו הוא הדביר לבד, ומאה ועשרים אמה הוא גובה הבית כלו והאולם עם העליות. ואמנם בספר יחזקאל (יחזקאל מ״א ד׳) בבנינה זכר אורך קדש הקדשים ורחבו ולא זכר גבהו כלל, אולי היה עקר המצוה בארך וברוחב בלבד. וה״ר דוד קמחי כתב שהדביר היה שלשים אמות בגובה, ואמנם עשרים אמה מהם היו הכותלים כסוים בעצי ארז והיו מצופים זהב והעשרה אמות העליונות ממנו צפה מאבנים ומרגליות, וכמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים ב ג׳ ו׳) ויצף את הבית אבן יקרה לתפארת, ואחר כך אמר ויחף את הבית זהב, נראה שהיו בדביר שני צפויים, אחד מהם מזהב והאחר מאבני מרגליות, וכן כתבו הרלב״ג בפירושו לדברי הימים ונכון הוא. הראיתיך אם כן הדעות כלם בביאורו ואתה המעיין תבחר ותקרב. (ד) וספר הכתוב שעשה לבית חלוני שקופים אטומים, ומהמפרשים כתבו שחלוני הוא מוכרת, והוא כמו חלונות, ושהיו שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים כדברי חכמינו ז״ל (מנחות פ״ו ע״ב), אמרו לא לאורה אני צריך, רוצה לומר שיהיו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים הפך מנהג העולם, רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא לא היה צריך אור מוחש בביתו, כי באורו נראה אור ודרך דרש הוא, כי כבר התבאר במופתי ההנדסה, כי מפני היות החלונות רחבות מבחוץ וצרות מבפנים הולכות בשפוע ירבה יותר האור בבית, וכמו שכתב הרלב״ג. ויותר נכון לפרש בזה שהם שמות הפכיים, ר״ל שקופים מלשון פתיחה והשקפה, כמו (בראשית כ״ו ח׳) וישקף אבימלך, (שופטים ה׳ כ״ח) בעד החלון נשקפה, ואטומים מלשון סתימה, כמו (משלי כ״א י״ג) אוטם אזנו (שם י״ז כ״ח) אוטם שפתיו, וענינו שהיו החלונות האלו עשויים בתקון מלאכה כמו אשנבים וחרכים, כדרך שעושים המלכים מענין שבכה דקה כסדקי׳ דקים, שהמלכים עומדים שמה בחלונות ההם והם רואים את הכל ואינם נראים, ולפי שהיה אם כן בחלונות ההם חלק מהפתוח וחלק מהסתום כאלו הם מורכבים משניהם, לכן קראם שקופים אטומים על דרך (בראשית כ״ג ד׳) גר ותושב. והנה עשה שלמה זה, לפי שיבא אור לבית מאותם החלונות ולא יוכל אדם מבחוץ לראות בהם דבר, ועל זה הדרך יפורש מה שאמר יחזקאל (יחזקאל מ׳ ט״ז) וחלונות אטומות אל התאים וגומר. ואפשר עוד לפרש חלוני שקופים אטומים, שהיו חלונות מעוקמים ולא היו הולכים על זוית ישר כי אם בעקום, כמו שעושים בחומה הרחבה מאד שעושים בה האשנב בזה הדרך, ולזה קראם שקופים אטומים להיותם פתוחים קצת ואטומים קצת. ומאשר אמר הכתוב ויעש לבית ולא אמר ויעש בבית, אדרוך אני דרך אחר מהפירוש, והוא ששקופים אינם פתוחים, כי אם מענין ההשקפה והיא הראייה, וידמה ששלמה צוה לעשות חלונים מזכוכית להשים בבית כדי שיכנס בהם האור ולא יראה אדם בהם דבר, וזהו אמרו ויעש לבית חלונים שהם שקופים, ר״ל נראים ובהירים בעצמם, והיו אטומי׳ כי לא היו פתוחים כי אם סתומים, להיותם מזכוכית שהוא דבר מקשיי מדובק ומתאחד יחד ונקראים בלעז וידריאד״ש, וגם היום ינהגו בבנינים הגדולים לשום אותם בקירות הבתים: (ה) ויבן על קיר וגומר. ראוי שנעיין ביציעים האלה אשר עשה סביב הבית דברים. ראשונה למה היו שלשה יציעים ולא עוד? בהיות הכותל שהיו סמוכי׳ אליו שלשים אמה קומתו או עשרים אמות לפחות כפי הדעות, ואחרי שיהיה כל יציע חמש אמות קומתו, היו אם כן יכולים לעשות שם ארבעה יציעים זה למעלה מזה, או ששה כפי כל אחד מהדעות הנזכרים. ושנית למה לא היו היציעים שוים ברחבם, והיה אחד מהם חמש אמות רחבו והאחר שש אמות רחבו והעליון שבע אמות רחבו? והיה ראוי ויותר נאה ומיופה בהיותם שוים. שלישית אם היה שהביא הצורך להיותם מתחלפים ברחבם, היה ראוי שיהיה היציעה התחתון יותר רחב ואשר עליו יותר צר והעליון שבהם צר שבכלם, והנה נעשה בהפך, כי היה התחתון יותר צר לפי שהיה חמש אמות רחבו, והתיכונה יותר רחב שהיה שש אמות רחבו, והעליונה שבהם יותר רחב מכלם שהיה שבע אמות רחבו אשר לא כדת המלאכה. והנה בפי׳ היציעים האלה וענינם כתבו חכמי הנוצרים ומפרשיהם, שהיו נכנסים בכותלי בית המקדש קורות של עץ חזקות מאד ויוצאות מהכותלים לחוץ, והיו עליהם צלעות ארזים לקרקע וגם כן הושמו בהם צלעים, והיו הולכים האנשי׳ ביציעים ההם לראות ולצעד בהם והם נקראים בלעז קורידורי״ש, ולפי שלא יתחברו האנשים לכותלי בית האלהים מפני קדושתם, היו נבדלים צלעות הארזים מהכותלים מעט באופן שאדם לא יוכל לגעת בהם, והיו אם כן היציעים כלם מעץ. ופירשו ויעש צלעות סביב, הוא שאמרו על המעקה שהיה ביציעים שהיה עשוי מעצים גם כן, כדי שלא יפלו האנשים מהם, והיה אחד מהיציעים יותר רחב מחבירו כמו שזכר. ושאמרו כי מגרעות נתן לבית חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, הוא להודיע שאותם צלעות הארזים לא היו מגיעות לכותלי המקדש אבל היו מגרעות שמה, רוצה לומר מרוחקות מהכותלים כדי שלא יוכל האדם לאחוז בקירות הבית ולקרב אליהם. והמפרשים שלנו כבד עליהם פירוש הפסוקים האלה, ולא נראה מדבריהם מה היה אופן היציעים האלה, וגם אם היו כלם מעץ או היו גם כן מאבנים? והנראה אלי בזה הוא, שאחרי שזכר הכתוב התבנית הראשון מהבית בכללותו ומרחקיו, זכר שמיד עם בנין כותלי הבית בנה גם כן יציעים סביב הבית מבחוץ, והם בתים שהיו סמוכים לבית להשתמש בהם בדבר קדושה, ושהם היו סביב הבית משלש צדדיו, רוצה לומר מצד המערב ומצד הדרום ומצד הצפון, לפי שלא היה יציע מצד מזרח ששם היה האולם ומשם היו נכנסים הכהנים לבית המקדש, הנה אם כן עשה משלשת הצדדים האלה כותלים סביב כותלי הבית, והיו מרוחקים כותל אותם היציעים מהבית חמש אמות, שזה היה רחבם של היציעים מלמטה והוא היה החלל שבהם, ולפי שהבתים ההם היו צריכים תקרה, הנה כדי שלא יאחזו קורות אותם היציעים בקירות הבית וכותליה, ולא יעשו חורים בכותלי בית המקדש להכניס בהם קורות היציעים ההם, החכים שלמה לעשות בכותלי המקדש מגרעות מבחוץ, ר״ל שהיה קיר הבית האלהי וכותלו רחב ביסוד ועולה ברחבו מלמטה כל מקום היסוד ומהכותל אשר על הארץ חמש אמות, שהוא היה המקום הראוי לשום בו תקרת היציע הראשונה, ושם נעשה הכותל צר אמה אחת, באופן שהיה שם בכותל מקום לשום עליו אותה התקרה, ועולה הכותל משם באותו צרות חמש אמות אחרות, ושם יעשו בכותל מגרעת אחרת שתהיה יותר צר אמה אחת אחרת לשום שמה תקרת היציע השנית, ויעלה הכותל כן באותו צרות השני עד חמש אמות אחרות, ואז יעשו צרות אחר בכותל כשעור אמה אחרת לשום שמה תקרת היציע העליונה. הנה אם כן כותלי הבית מבפנים היו ישרות ושוות אין בהם נפתל ועקש ולא תוספת ולא חסרון, אבל מצד החוץ מחמש אמות לחמש אמות היו בהם מגרעות, והיה הכותלים הולכים למעלה, ובגבול החמש אמות הראשונים נעשה המגרעת אמה אחת מאשר היה הכותל למטה ביסוד, ובחמשה אמות השניים נעשה מגרעת אחרת מאמה אחת, והיה אם כן הכותל שתי אמות באותו מקום צר ממקום התחלתה למטה, ואחרי עלות אל החמש אמות השלשיים נעשה מגרעת אחרת בכותל אמה אחרת, ומשם עד למעלה הלך הכותל באותו צרות, הנה אם כן היה הכותל מלמטה יותר רחב מאשר היה ביציע השלישי ומשם עד למעלה לגג שלשה אמות, לפי שביציע הראשונה נגרעה אמה אחת, וביציע השנית נגרעה אמה אחת שהיו אם כן שתי אמות בערך אל המטה, ובשלישית נגרעה אמה אחרת שהיו שלשה אמות חסרות מרוחב הכותל אשר מלמטה, ובאותם המגרעות היו נותנים תקרות היציעים מבלי שיעשו חורים בכותלי הבית, ולא יניפו עליהם ברזל ולא ישתמשו מכותלי הקדושה. ומזה תדע למה היו היציעים ברוחב כל כך, שהוא לפי שהיו בתים והיה החלל שבהם אותו הרחב מחמש אמות שזכר. ותדע למה היו שלשה יציעים ולא עוד, שהיה זה לפי שעד חמש עשרה אמות מהכותל עשה היציעים ומשם ומעלה לא נעשה דבר, בעבור שהיה פנוי לעשות שמה החלונים שקופים אטומים לבית שזכר. ותדע גם כן למה היה האחד חמש אמות רחבו והשני שש אמות והשלישי שבע אמות, לפי שבראשונה מהם היה רחבה וחלולה חמש אמות ולא עוד, אמנם ביציע השנית נצטרך אמה אחת יתרה שיקחו מהכותל לשום שמה התקרה באופן שישארו החמש אמות פנויים לבית, וביציע השלישית היו שבע אמות לפי ששנים מהם היו במגרעות לצורך התקרה ונשאר חלל הבית בכל היציעים באותם החמש אמות שזכר. ותדע גם כן למה היה היותר צרה הוא התחתונה, לפי שכל עוד שהיה הכותל עולה היה צריך להרחיב אמה אחת בכותל לתקרת כל יציע. ופירוש הכתובים מבואר ממה שאמרתי, כי אמרו ויבן על קיר הבית, פירוש כמו עם קיר הבית, כמו (במדבר ב׳ כ׳) ועליו מטה מנשה, כאלו אמר ומלבד קיר הבית עוד בנה יציעים שבהם כותלים ממין כותלי הבית, ואמרו סביב להיכל ולדביר ולהגיד שמצד האולם לא היה יציע כי אם משלש צדדים מערב ודרום וצפון. ואמרו ויעש צלעות סביב, אמרו המפרשים והוא מחז״ל בפרק המוכר (ב״ב ס״א ע״א), שיציע וצלע ותא כלם דבר אחד, ואין כן דעתי כי כל אחד מהם הוא דבר אחר בפני עצמו, כי הנה יציע הוא הבית הנעשה סביב לדביר ולהיכל, וצלע הוא לוח עץ, וכמו שאמר (יחזקאל מ״א ה׳) ורוחב הצלע ארבע אמות צלע אל צלע שלש, והתא הוא כפי שפירש יחזקאל יציע, שהוא הבית הנקרא לשכה, ואם היה צלע נאמר על היציע והלשכה יהיה על כל פנים שם משותף, נאמר על הלשכה ונאמר על לוח העץ כמו שזכרתי. וזכר הכתוב הנה שאותם היציעים עם היותם סמוכים לבית האלהים, הנה היושב בהם לא היה נוגע ידו בכותל המקודש, לפי שהיו צלעות סביב, רוצה לומר לוחות עץ על הכותלים סביב הבית מצד החוץ, וכאלו היו נשמרים הכותלות מנגוע בהם: (ו) ואמרו היציע התחתונה, לפי שהיא הקרובה לקרקע הארץ, והתיכונה היא האמצעית, והשלישית היא העליונה שבהם. והנה קראם תחתונה ותיכונה ושלישית בלשון נקבה בהיות יציע זכר, כי כן דרך הלשון, ויחזקאל אמר (כ׳ י״ז) והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב וגומר, ואמר עשוי לשון זכר בהיות רצפה לשון נקבה, וכן החצר החצונה שהחצר הוא זכר וחצונה נקבה, והיה זה לפי שכל דבר שאין בו רוח חיים אפשר שיכונה בזכרות או בנקבות: (ז) והנה אמר אחר זה והבית בהבנותו אבן שלמה וגומר, להודיע למה עשה שלמה אותם המגרעות, והיה יותר טוב לעשות חורים בכותלי הבית להכניס שמה קורות היציעים, ואמר שהיה זה לפי שמקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, ולזה נצטרכו לעשות אותם המגרעות שזכר בכותלים. ואמרו אבן שלמה מסע, ר״ל שכמו שהסיעם והביאם מההר כך היו מניחים אותם. ואמנם למה אסר שלמה מלאכת כל כלי ברזל בבנין בית האלהים, אחרי שהכתוב לא אסרו כי אם בבנין המזבח בלבד, הוא למעלת הבית ושלמותה, שלא יבא לבנין אבן ולא עץ בלתי שלם שיצטרך לחקותו ולפתחו ולפסלו ולא דבר חסר יצטרך לתקנו שמה, אבל היו באים האבנים והעצים כלם בשלמותם ובמדותיהם הראויים בחכמה רבה, כדי שהרואים לא יראו דבר בלתי נשלם, וכאלו מן השמים היו באים הדברים ההם בצביונן ובקומתן לפאר מקום מקדשו יתברך, וכמו שדרשו בפסיקתא רבתי, והבית בהבנותו, כשהיה נבנה אין כתיב כאן, אלא בהבנותו, מאליה היתה המלאכה נבנת ופורחת ועולה, רמזו בזה למה שאמרתי. ואמנם במכילתא אמרו ז״ל (סוף פרשת יתרו), ומה מזבח הקל אסור לבנות בו גזית היכל וקדש הקדשים חמורים אינו דין שיהא אסור לבנות בהם גזית? ולכן דרש רבי שמעון בן אלעזר המקדש נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אינו דין שיניף המקצר על המאריך. (ח) ואחרי שספר בנין כותלי בית המקדש ושאר כותלי היציעים הסמוכים להם מצד חוץ, אמר פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית ובלולים, ר״ל אל תחשוב שמהיציעים האלה שזכרתי היה נכנס אדם לבית, כי לא היה מהם פתח פתוח לבית פנימה, והפתח שהיה בין התחתונה לתכונה היה לרוח דרומי מהבית, וכן מה שבין התיכונה לעליונה הפתחים היו לאותו צד, וז״ש אל כתף הבית הימנית, ר״ל לרוח הדרומי מהבית מבחוץ, וא״ת אם לא היו נכנסים בבית האיך היו עולים מיציע אל יציע? לזה אמר ובלולים, ר״ל שלא היה שמה מעלות אבנים ולא מעלות עצים כי אם בלולים, והם עמודים חלולים עשויים מעלות סביב והעולה בהם עולה דרך הקף. ואחרים פירשו בלולים שהם מענין ארובה, כלומר דרך ארובה היו מזו לזו, וכן בדברי חז״ל לול הפתוח מבית לעלייה. והנה אמר פתח הצלע ולא אמר פתח היציע, לפי שאחרי שהיציע מצופה צלעים היה מכונה בלשון צלע, שהוא השטח הנראה: (ט) ואמנם אמרו ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים, לא להגיד שנשלמה מלאכת הבית, כי עוד יוסיף לספר מהמלאכה ההיא כהנה וכהנה, אבל אמר שאחרי אשר כלה לבנות כותלי הבית (כי אליהם קרא בשם בית) הניח הקורות שהוא הספון. וגבים פירשו בו שתקרת הבית הראשונה נקראת גבים, ושהיה של ברושים, ושהיה על אותה התקרה שקרא גבים תקרה אחרת מעצי ארזים, וזהו שאמר ושדרות בארזים. ואחרים פירשו שהיו אותם הקורות מצוירות בהם גבים, ר״ל בחתוכים כדמות גבים. וה״ר דוד קמחי פי׳ גבים כמו צלעות מלשון חז״ל, וענינו שעשה את הבית צלעות ברושים, ואתה רואה שכל מה שאמרו בזה הוא בלתי מתישב. והיותר נכון אצלי הוא שהגבים הם העליות שהיו על המקדש ולגבהם נקראו גבים, וכן (תהלים ס״ח י״ז) הרים גבנונים, מלשון גובה, ומזה הענין אמרו (מלכים ב ג׳ י״ו) עשה הנחל גבים, שהם מקומות חלולים גבוהים מלאים מים, והודיע הכתוב בכאן שאחרי בנין הכותלים ספן את הבית, והספון הוא התקרה אשר על הבית ועשה למעלה גבים, ר״ל עליות גבוהות, וליפוים היו מסודרות מעצי ארזים, וזהו ושדרות בארזים, כלומר שלא הניחו העצים כי אם בסדור מופלא, ושדרות הוא בסי״ן וענינו כמו סדורות: (י) ואמנם אמרו אחרי זה ויבן את היציע על כל הבית חמש אמות קומתו ויאחז הבית בעצי ארזים, הוא כי לפי שזכר למעלה ענין היציעים ורחבם ולא נזכר כמה היה קומתם והגובה אשר היה מיציע אל יציע, לזה הוצרך לומר שהיציע הנזכר למעלה אשר בנה עם הבית, ר״ל סמוך לבית כמו שפירשתי, היה חמש אמות קומתו, ובזה אחז היציע ההוא הנזכר את הבית בעצי ארזים שהם הקורות הסמוכות על קיר הבית המונחות על המגרעות, ולהתחברותם אמר שאחז היציע את הבית והתחבר עמו בעבור עצי הארזים שהם הקורות שהיו מהיציע עד כותלי הבית כמו שנזכר. והיותר מתיישב אצלי בפירוש היציעים האלה, הוא שנאמר שלא היו בתים לדור בהם כ״א מקומות נעשים סביב כותלי בית המקדש וסמוכות אליהם מעצים עשויים על קורות חזקות של עץ יוצאות מהכותלים לחוץ, והיה הקרקע גם כן מלוחות עץ, כדי שילכו הכהנים והלויים באותם היציעים לטייל ולראות למרחוק ולצעד בהם והם הנקראים בלע״ז קורידורי״ש, כמו שפירשו חכמי הנוצרים. ואמנם אמרו ויעש צלעות סביב, יראה שהיו עמודים של עץ מיציע אל יציע, כי היה היציע מצד אחד סמוך אל כותלי הבית ומצד חוץ היו לו הצלעות ההם, לפי שהיציעים היו תחתיים שניים ושלישים והיו צריכים לצלעות כדי שהיציע העליון יסמך עליהם מצד החוץ וגם כן המעקה שהיה להם, ולפי שקורות היציעים ההם לא יכנסו בכותלי בית השם, נתן מגרעות בכותלי בית מצד החוץ לבלתי אחוז בקירות הבית, ולכן מפאת המגרעות ההם היה היציע התחתונה חמש באמה והתיכונה שש באמה והשלישית שבע באמה, כי היו היתרונות ההם כפי מגרעות הכותלים והיציעים היו שוים מצד חוץ, ולא היה אחד מהם יוצא לחוץ יותר מהאחר, ובזה כלו יפורשו הכתובים באותו אופן אשר פירשתי, וכאלו הפירוש הזה הוא מורכב ממה שפירשו חכמי הנוצרים בפסוקים וממה שפירשתי אני: (יא) ויהי דבר ה׳ וגומר. ראוי שנתן הסבה למה באה הנבואה הזאת בזה המקום? שהיא השאלה הראשונה שהערותי בפרשה, וראוי שנעיר עוד על הפסוק שאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו, שיראה בלתי צודק, לפי שעדיין לא נשלמה מלאכת הבית. והנראה אלי בכל זה הוא, שלפי ששלמה נתעצם מאד לעשות בנין הבית בקיום מופלא, אם מפאת האבנים שהיו אבנים גדולות ואבנים יקרות אבני גזית לעד בצור יחצבון, ואם מפאת העצים שהיו עץ ארז שלא יכנס בו עפוש בשום זמן, וכל זה היה למען יעמדו הדברים ההם כימי השמים על הארץ, לכן קודם שיעשה שאר ההוצאה מהצפוי מעצי ארזים ומהזהב בבית ובכרובים ובכלי הבית באה לו הנבואה הזאת, וכאלו עשה השם יתברך בו התראה: (יב) ואמר הבית הזה אשר אתה בונה אל תחשוב שלמה שהוא יעמוד לעד ולעולמי עולמים, ובעבור זה תעשה הבנין כל כך קיים וחזק כי הנה התמדתו תלוי בתנאי אם תלך אתה והבאים אחריך בחקותי אז אקים את דברי הטוב אשר דברתי לדוד, והוא שאשכון בתוך בני ישראל ולא אעזוב אותם, ומזה נמשך שאם לא יעשו כן יחרב הבית ולא ישכון בו הכבוד האלהי, ובזה היה לו מההערה והרמז על מה שיהיה באחרית הימים. וגם אמר כנגדו הדברים ההם כלם, ר״ל אם תלך בחקותי וגומר, להעירו שהוא עצמו עם היותו עתה דבק בעבודה האלהית ובבנין בית האלהים, הנה עוד מעט יסור לבבו מאחרי ה׳. ובסדר עולם (פרק כ׳) אמרו שבאה לשלמה הנבואה הזאת על ידי אחיה השילוני, וכבר הוכחתי במה שעבר ששלמה נביא היה, אבל הנבואה הזאת אולי שבאה אליו על ידי נביא אחר אעפ״י שהוא היה נביא לה׳, כדי שיתבייש ויתפעל יותר מדבריו ויהיה הנביא ההוא עד באותה התראה. וכבר יראה שבאה הנבואה הזאת על יד נביא לשלמה, מאשר נאמר בספור אחרי זה וירא ה׳ אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון, מורה שבגבעון נתנבא שלמה ראשונה, ושהנבואה שבאה אליו אחרי הבנין היתה אליו נבואה שנית כמו אותה שהיה בגבעון, ויתחייב מזה שהנבואה הזאת אשר ביניהן היתה על יד נביא אחר, ולכן לא היה מן המנין ולא היה כאשר נראה אליו בגבעון: (יד) ואמנם אמרו כאן עוד ויבן שלמה את הבית ויכלהו, אי אפשר לפרשו שכלה מלאכת הבית והשלימה, לפי שאחרי זה ספר מהמלאכה דברים רבים, וגם אין ראוי לפרש שאחרי שכלה לבנות כותלי הבית וכלה ספויו וקרויו באופן הנזכר בנה את קירות הבית מבפנים, לפי שזה עצמו כבר נאמר למעלה ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים, ולכן נראה אלי לפרש שעם היות שבאה לשלמה הנבואה שזכר אשר רמז לו יתברך שלא תתמיד הבית זמן הרבה, לפי שהיה הייעוד הנאמר לדוד תנאיי בקיום המצות, והיה ראוי שיחלשו בזה תאוותיו ורצונו בבנין וירפו ידיו, ויאמר מה לי בבנין הזה אחרי שנכרים יבאו שעריו, הנה עכ״ז להיות שלמה גדול הלב לא רפו ידיו מהבנין ולא נמנע ממנו, אבל על כל פנים בנה את הבית וכלה את כל מלאכתו, לפי שכמו שזכר החוקר (אריסטו) מטבע גדול הלב הוא שיעשה ההוצאה בדברים הגדולים כאלו לא ימות ויחיה עדי עד, וזה צורך המאמר הזה, ולמה נאמר בזה המקום: (טו) ויבן את קירות הבית מביתה וגומר. אחרי שבפסוקים אשר קדמו ספר בנין כותלי הבית המקודש ומה שעשה מחוץ לבית, אם מהיציעים והחלונות ואם מהעליות כמו שפירשתי, ספר עתה מה שעשה בבית מבפנים, וראוי לעיין בפסוקים האלה כי באו בהם דברים זרים. ראשון שאחרי שאמר ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית ועד קירות הספון צפה עץ מבית ויצף קרקע הבית בצלעות ברושים, שהיה זה כולל הבית כלו הדביר וההיכל, יקשה מאד למה חזר לומר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע ועד הקירות? כי הנה כח המאמר הזה הוא עצמו המאמר הקודם, אם לא שאמרו ראשונה דרך כלל שכל הבית מן הקרקע ועד הספון צפה ארזים ושנה לאמרו בדביר בפרט. ושנית באמרו וארז אל הבית פנימה וגומר הכל ארז, כי ההודעה הזאת שהכל היה מצופה בארז כבר ידענוה פעמים מהפסוקים בכלל בבית ובפרט בדביר, ומה צורך היה בהשנותה? ושלישית באמרו ולפני הדביר עשרים אמה וגומר, ואם היה שכבר ידענו שהיה הדביר עשרים אמה ארכו ועשרים רחבו ועשרים קומתו, כמו שאמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים וגומר מבית לדביר לקדש הקדשים, מה ראה להודיעו כאן פעם אחרת ללא צורך? ורביעית באמרו כאן ויצף מזבח ארז, והנה בכאן היה מספר בבנין הבית מבפנים לא בנין הכלים, ולמה אם כן זכר בנין מזבח הזהב בזולת מקומו? והיה ראוי שיזכרהו אחר כך כשנזכר מעשה המנורה והשלחן בספור הכלים וכן נזכר שם עמהם, ובא א״כ כאן ללא צורך. וחמשית בצפוי הזהב שנזכר פעמים רבות אם באמרו ראשונה ויצפהו זהב טהור, ואמר אחרי כן ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, ואם באמרו פעם אחרת ויצפהו זהב ואת כל הבית צפה זהב, וראוי שנשתדל בפירוש הפסוקים והסר מהם המותרות האלה אשר הערותי. ואומר שתכלית הספור הזה הוא להודיענו בבנין הבית המקודש ארבעה דברים. האחד שהבית האלהי הכולל הזה, ר״ל דביר והיכל כלו היה מלבד האבנים היקרות אשר נעשו מהם הכותלים, הנה עוד היה הבית מצופה עץ, אם הכותלים היו מצופים עץ ארז, ואם הקרקע היה מצופה עצי ברושים שהם יותר מקשיים ויותר כבדים ויותר נאותים לצפוי הקרקע, באופן שלא היה בכל הבית אבן נראה כי כלו היה מצופה עץ, וזה היה עלוי גדול מאד, כי בהיות הכותלים כלם מאבנים גדולים אבנים יקרות אבני גזית במלאכה יפה מאד, כסה אותם מאותם עצים היקרים ומעולים. וראוי שתדע שאותם צלעות ארזים אשר צפה בהם כותלי הבית לא היו נאחזים בכותלים אבל היו להם במלאכתם מקומות להכנס צלע זו בצלע זו, באופן שהיו אחוזות בעצמם ולא היו נכנסות בקירות הבית, ולכן אמר יחזקאל בבנינה (יחזקאל מ״א ו׳) והצלעות צלע אל צלע ל״ג פעמים ובאות לקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקירות הבית וגומר, ר״ל שהיו מסודרות לכל רוח שלשים ושלש צלעות, כמו שת״י, והיו אחוזות זו בזו ולא היו נכנסות בקירות הבית, כי זה מבפנים היה, והוא היה דוגמת מה שעשה שלמה, ולא היה זה ענין היציעים והמגרעות שזכר כאן כמו שחשב ה״ר דוד קמחי. השני הוא שהבית הכולל ההוא חלקו שלמה, והיה השלישית ממנו עשרים אמה ארכו לדביר שהוא קדש הקדשים, ושני השלישים היו בהיכל שהוא קדש. והודיענו שלישית שאותם לוחות ארזים אשר צפה בהם האבנים לא היו חלקות אבל היו מפותחות בכל מיני ציורים מפותחים בעובי הלחות, לא שיהיו הצורות ההם בולטות לחוץ ולא דבוקים על הלחות, כי אם מפותחות מבפנים בלחות בעבים. והודיענו רביעית שמלבד האבנים היקרות אשר היו בכותלים והעצים המפותחים אשר היו עליהם, הנה עוד צפה אותם העצים המפותחים מזהב טהור, ר״ל זהב מזוקק, והיה אם כן הזהב על העצים והעצים על האבנים, וכל זה מורה על מעלת שלמה ורוב עשרו זהו כללות הענין. ועתה ראה פירוש הפסוקים מסכים אליו, אמר ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים וגומר, וכבר פירשתי שצלעות הם הלחות שעושים מהעצים, וספר בדרך כלל שהבית כלו מקרקע האדמה עד הספון (הוא התקרה הראשונה) כל הכותלים צפה וכסה מאותם הצלעות ולוחות ארזים, ואמנם קרקע הבית צפה וכסה אותם מצלעי ברושים, להיות הברוש יותר מקשיי וחזק מהארז, וכן ראוי שיהיה הקרקע יותר חזק מהכותלים, ולא אמר זה על ההיכל לבד כמו שחשב ה״ר לוי בן גרשום, אשר בעבור זה הוצרך לומר שהיה ההיכל מצופה עץ ארז ולא כן הדביר, כי הוא טעות בהבנת הכתוב שאמר ויבן את קירות הבית על ההיכל לבדו, אבל אמרו על הבית בכלל דביר והיכל, כי עדין לא זכר דבר מהחלוקה וההפרד אשר עשה מהקדש לקדש הקדשים: (טז) ואמנם אמרו אחרי זה ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים וגו׳, אין בו יתור, לפי שהוא להודיע שהתחלת הצפוי והכסוי לא היה מההיכל אבל התחיל לכסות הכותלים באותם הצלעות מצד הדביר, שלהיותו המקום היותר מקודש היה בנינו בראשונה, וכן עשה משה במלאכת המשכן שראשונ׳ עשה הארון, ודוד בהתעוררו אל בנין הבית אמר הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית ה׳ בתוך היריעה, ולהיות הארון ראשית המחשבה בכל הבנין תקן את מקום מושבו ראשונה, וכאלו אמר בכאן ומהצפוי אשר זכר דע שהדבר אשר עשה ראשונה היה בעשרים אמה שהיו לצד אחד מירכתי הבית. ונתן הסבה למה עשה זה בראשונה, באמרו ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים, רצונו לומר והנה נבנה לו זה מבית כדי להיות דביר ולהיות שם קדש הקדשים ולזה נבנה ראשונה: (יז) ואחר שזכר שעשה זה בדביר זכר שעשה כמוהו בהיכל, והוא אמרו מיד וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני, ר״ל שההיכל שהיה ארבעים אמה ארכו והוא לפנים מן האולם, שגם כן צפהו ארזים מבפנים. וכבר ידעת שמה שנזכר כאן שהיה הדביר עשרים אמה קומתו אפשר לפרשו על הכותל שהיה מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, ואפשר לפרשו על עצם הדביר שהיה מעשרים אמה בגובה לבד עם היות ההיכל שלשים אמה קומתו, או על חלוף הצפויים שהיו בו עשרים האמה מצופים זהב ועשרה אמות צפה אבנים ומרגליות כמו שזכרתי. ואמנם אמרו הוא ההיכל לפני, פירושו הוא ההיכל אשר לפנים מן מהאולם, כי היו נכנסים הכהנים ראשונה באולם, ולפנים מהאולם היה ההיכל, ולפני לפנים היה הדביר, או נאמר שנקרא ההיכל לפני לפי שהוא לפני הדביר וסמוך אליו, וכפי הפירוש הראשון יהיה מלת לפני כמו בתוך ובפנים, ושהיה ההיכל אחרי האולם, וכפי הפירוש השני יהיה מלשון קדימה, שהיה קודם הדביר, ומאשר מצאנו שנקרא קדש הקדשים לפני ולפנים, ראוי שנאמר שהוא מהפירוש הראשון ואינו מהשני. וחז״ל אמרו הוא ההיכל לפני, שכל הפונים היו פונים בו והא מובן שלישי, אמרו במסכת ברכות (ברכות ל׳.) היה עומד בחוצה לארץ יכוון את לבו נגד ירושלם, שנאמר (בסי׳ ח׳ מ״ד) והתפללו אל ה׳ דרך העיר, היה עומד בירושלם יכוון את לבו נגד בית המקדש, שנאמר (שם) והתפללו אל הבית הזה וגומר. עוד ספר הכתוב ענין אותם לחות הארז והברוש אשר צפה בהם הקרקע והכותלים. (יח) ואמר שלא היו חלקות אבל היו מצויירות מפותחות, וז״ש וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הכל ארז אין אבן נראה, ר״ל והארז אשר צפה בו הבית מבפנים כמו שזכר, היה מלאכתו וציורו מקלעת פקעים ופטורי צצים, וכפי תרגומו פקעים הם צורות ביצים, ומקלעת פירושו צורת, כמו (בסימן ו׳ ל״ה) וקלע כרובים, שפירושו צורת כרובים. וה״ר לוי בן גרשום פירש מקלעת מלשון (שמואל א כ״ה כ״ט) יקלענה בתוך כף הקלע, שהוא לשון הוצאה, והטעם שהיה מצוייר באותם לוחות הארז הוצאת הצמחים אלו הפקעים בעת אשר הם מתחילים לציץ ציץ, כי בראשונה יהיו כמו פקעים והם דמות ביצים ששני ראשיהם חדים, ואחר זה יפריחו מהשרש כעין גביעים משוקדים ומתוכם יצא הפרח והם הציצים. והיותר מתישב הוא שקלעים הם היריעות, ושציירו בלוחות הארז קלעי המשכן לכבוד ולתפארת ולזכרון קדושה. וראה כותב הספר לתת סבה למה לא היה הבית כלו אחד ומה היה הצורך לחלק ולהבדיל הדביר מההיכל כמו שזכר, ולמה היה הדביר קדש הקדשים וההיכל היה קדש בלבד, ואמר שהיה סבת זה כדי לתת בדביר את ארון האלהים שהוא הקדושה היותר עליונה שבבית האלהים. (יט) וז״ש ודביר בתוך הבית פנימה הכין וגומר, ר״ל הנה הכין הדביר בתוך הבית פנימה, ר״ל לצד המערב כמו שכבר נזכר, הנה היה זה לתתן שם את ארון ברית ה׳, ומל׳ לתתן מקור, כמו לתת, והנון נוספת כמו (אסתר ח׳ י׳) באבדן מולדתי. וחז״ל אמרו (שקלים ט׳ ע״א ועיין מיימוני הלכות ב״ה ריש פ״ד) שבזה רמז אל הבנין אשר עשה שלמה תחת קרקע הדביר לגנוז שם את הארון, לפי שהיה נודע אליו שעתיד היה הבית ליחרב, ועשה אותו מקום במטמוניות עקומות ועקלקלות, והניח האבן על פי המקום ההוא ועל האבן ההוא היה הארון, ויאשיהו גנז שמה הארון וצנצנת המן ומטה אהרן ושמן המשחה. ואפשר לומר שמתוך הנבואה שבאה לו כמו שנזכר למעלה נתעורר לעשות זה. ואחרי שזכר שצפה הכותלים עץ ארז והקרקע גם כן, ספר איך צפה אותם העצים כלם זהב. (כ) וזכר שראשונה צפה הדביר זהב ואחר כך שאר הבית וההיכל, וזהו שאמר ולפני הדביר עשרים אמה וגומר ויצפהו זהב טהור, ר״ל ולפנים בדביר שהיה עשרים אמה ארכו ועשרים רחבו ועשרים קומתו צפה זהב טהור. והנה ראה לזכור כאן אורך ורוחב ועומק הדביר עם שכבר זכרו, להגיד שעם היותו מרחק רב לארכו ולרחבו ולקומתו עכ״ז צפהו כלו זהב טהור. (כא) ואחרי כן ספר שכן עשה להיכל, וז״ש ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, שאמר זה על ההיכל שצפהו זהב גם כן כמו שעשה לדביר. והנה זכר כאן ויצף מזבח ארז, להודיע שנעשה מזבח הזהב אבנים שלמות כמו שצותה תורה (דברים כ״ז ו׳) והיה בנינו כאשר נבנו כותלי הבית ושצפהו עצי ארזים כאשר צפה הבית ארזים, וכן יזכור שצפה אותו המזבח זהב כאשר צפה הבית זהב, הנה אם כן לא נעשה מלאכת המזבח הזה עם מלאכת שאר הכלים ובזמנם, לפי שלא היה כלו זהב כמו הם ולא היה מנחשת כמזבח העולה ושאר הדברים שנעשו מנחשת, אבל היה מאבנים ומצופה עצים וזהב מלמעלה, ולהיות חומרו כחמר הבית בכל משפטיו נעשה כאשר נעשה הבית ונזכר בספור הבית, וזהו הטעם הישר אצלי בזה. והמפרשים אמרו שלפי שהיה מכוון כנגד הדביר נזכר סמוך לזכרון הדביר, ולזה אמר וכל המזבח אשר לדביר צפה זהב, ירצה באמרו בכל קירותיו וגגו שהכל צפה זהב. ואמנם אמרו ויעבר ברתיקות זהב לפני הדביר, היה להגיד שעשה כותל מבדיל בין הדביר וההיכל, שהיה אותו כותל במקום הפרוכת שעשה משה להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, והיה באותו כותל פתח ודלתות והיו בהם בריחים בשלשלאות זהב כלפי ההיכל, והם הנקראים רתיקות. ואמנם אמרו עוד ויצפהו זהב, אינו חוזר לרתיקות, כי אם לכותל שהיו בו, שאותו כותל המבדיל הדביר מההיכל שהיה אמה רחבו צפה ארזים וצפה גם כן זהב משני עברותיו, ר״ל מצד הדביר ומצד ההיכל: (כב) והנה אמר עוד ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, לפי שלמעלה זכר שצפה זהב כותלי הבית ולא אמר דבר מהתקרה, ולכן חזר לומר ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, רוצה לומר כי מה שנחסר מצפוי הבית והוא התקרה כסהו גם כן זהב, באופן שהיו הכותלים והתקרה כלם מצופים זהב, ואחר כך יספר איך צפה וכסה הקרקע גם כן זהב, באופן שכל הארבעה כותלי הבית והכותל המבדיל והתקרה אשר למעלה מהבית והקרקע כלו היה זהב. וראוי שתדע שדוד ע״ה נתן לשלמה בנו שבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים, וכאן נאמר שטח אותם זהב טהור, וה״ר דוד קחמי כתב שהכסף היה לטוח שאר הבתים חוץ מההיכל והדביר. וחז״ל (שמות רבה פרק ל״ה דף קנ״ב ע״ב) אמרו לטוח קירות הבתים, וכי כסף היה? אלא למה קורין אותו כסף שהיה מכסיף כל בעלי זהבים. והרלב״ג כתב בפירושו לדברי הימים, שמה שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ט ד׳) שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבעת אלפים ככר כסף מוזקק לטוח קירות הבתים, שאמרו לטוח קירות הבתים חוזר לזהב שזכר לא לכסף. והנראה אלי בענין הזה הוא שדוד חשב שקירות הבתים יצפו כסף, ר״ל על האבנים שישימו הכסף עליהם, ושלמה כאשר נתעלה בגודל לבבו מכל אשר היו לפניו חדש בזה שני דברים, האחד שצפה האבנים בלחות ארזים, והשני שצפה הארזים ההם זהב טהור, ולא חשש לצפוי הכסף לפי שהיה מיוחס לצפותו על האבנים, והוא הניח הארזים עליהם וצפה אותם זהב והיה המלאכה יותר מתעשרת הרבה, ואמנם הכסף אשר הניח דוד שם אותו עם שאר הדברים אשר הניח באוצרות בית ה׳ כמו שיזכור, ולא עשה מהם מלאכה. וכבר נודע במלאכת הזהב שאין ראוי לצפותו על אבן, כי מפני לחות האבנים וקורם יחשך ויפסד קודם זמנו, וכאשר יהיה על העץ יתמיד זמן רב בזהבו ולא יפסד ולא יחשך, ולזה היה זהב סגור, רוצה לומר מזוקק, שהסירו ממנו כל הפסולת ונשאר בתכלית שלמותו כדי שיעמוד זמן הרבה ולא יפסד, וכל זה הורה על מעלת שלמה וגודל לבבו ורוב עשרו ונדיבותו בהוצאה: (כג) ויעש בדביר וגומר. וראוי שנעיין בפסוקים האלה על דברים. ראשונה למה עשה את הכרובים עצי שמן ולא עשאם עצי ארזים? בהיות הארז הוא המובחר שבעצים. ושנית אם עשה הכרובים האלה במקום הכרובים אשר עשה משה בכפורת הארון, ולא היו בבית כי אם שני הכרובים האלה, או אם היו שמה הכרובים אשר עשה משה מדובקים בכפורת ואלה הכרובים היו עליהם זולתם, ושלישית אם כבר השלים ספור כותלי הבית מהאבנים והארזים והפתוחים והציורים אשר היו בהם והזהב אשר עליהם ונעתק אל ספור הכרובים אשר בדביר, למה אם כן חזר לדבר בקירות הבית? באמרו ואת כל קירות הבית, וחזר לדלתות הדביר בהיות שכבר זכר ברתיקות הזהב אשר בהם. ורביעית שזכר ענין הדלתות שתי פעמים, כי הוא אמר ואת פתח הדביר עשה דלתות שמן וגומר, ואמר אחר כך ושתי דלתות עצי שמן וגומר, והוא מאמר כפול. וחמשית באמרו וירד על הכרובים והתמרו׳ זהב, ואם אמר זה להגיד שצפה הכרובים זהב, הנה כבר נאמר ויצף את הכרובים זהב, ויקשה גם כן אמרו וירד, ואמרו את הזהב בה״א הידיעה. ואומר בפירוש הפסוקים ויישוב ההערות האלה אשר זכרתי, שספר הכתוב שעשה בדביר שני כרובים, והכרוב הוא הצעיר לימים מבני אדם, וכאלו הם היו שני ילדים גדולי הגופים עם כנפיהם שיזכור, וזכר שעשה אותם מעצי שמן, וראוי שתדע שאין זה עצי זית, כי אם מין מהארזים היותר משובח שבהם, והוא היוצא ממנו פרי, והוא הזפת הטוב שריחו משובח שהוא כשמן המרוקח, ולכן נקראו עצי שמן להבדילם מהארזים שאינם עושים פרי, ואמנם עצי זית הוא דבר אחר, ולכן תמצא בעזרא שאמר (נחמיה ח׳ ט״ו) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי שמן, והוא המורה שעץ שמן אינו עץ זית. והנה הכרובים האלה אשר עשה שלמה לא היו במקום הכרובים אשר עשה משה, כי אות׳ של משה היו מחוברים ומהודקים בכפורת הארון לא יסורו ממנו, וכאשר הכניסו הארון לקה״ק כמו שיזכור אח״ז עמו היו נכנסים, אבל הכרובים אשר עשה שלמה היו גדולים סובבים בכנפיהם כל רוחב הבית ותחתיו היה הארון אשר עשה משה עם הכרובים אשר לו כמו שיזכור אח״ז: (כד-כח) והנה ספר בכאן שעשה בדביר שני כרובים ושהיה עשר אמות קומתו, רצונו לומר קומת כל אחד מהם בגובה, ושהיה זה קרוב לזה ושניהם לרחב הבית, והיה לכל אחד מהם שני כנפים פרושות ולכל כנף חמש אמות, והיו אם כן לכל אחד בשתי כנפיו עשר אמות ולשניהם בארבעת כנפיהם עשרים אמה, שהוא היה רחב הבית, והיו אם כן שניהם בכנפיהם נוגעים בקירות הבית מפה ומפה, והיו נוגעות כנפיהם אחת אל אחת ואותם הכרובים צפה זהב. הנה התבאר שהיו כנפיהם הקצויות נוגעות אל הקירות וכותלי הבית, כנף זו לדרום וכנף זו לצפון, והכנפים האחרות שהם תוכיות היו נוגעות זו לזו בתוך הבית, ולפי זה היו גופות הכרובים תחת הכנפים ואין צריך להיותם בנס כמו שאמרו חז״ל (ב״ב צ״ט ע״א), ואמנם פניהם היו כנגד ההיכל כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים ב ג׳ י״ג) כאלו היו מביטים אל הנכנס שמה, אמנם הכרובים שעשה משה בכפורת הארון, היו פניהם איש אל אחיו ולא אל הבית: (כט) והנה זכר אחרי זה מה שעשה בקירות הבית ובקרקע הבית מהפתוחים והציורים אשר כבר נזכר, לא לספר מחדש שהיו מפותחו׳ ומצויירו׳ כי אם להודיע שהיה בציורם ובפתוחם ציור כרובים, וענין זה שאחרי שזכר שעשה כרובים בדביר אמר שבעבור זה בכל קירות הבית מסב, ר״ל סביב היה קלע, ר״ל ציור וצורת פתוחי מקלעות כרובים, ר״ל שהיו צורות כרובים מפותחים בהם, והיו אם כן כרובי הדביר בולטים וכרובי הקירות היו מפותחים שמה לא בולטים לחוץ. ואמנם תמורות הם צורות תמרים שהיו גם כן מפותחים בהם. ואמרו מלפנים ולחיצון, רצה שהיה זה בקירות הדביר שהוא לפני ולפנים ובקירות ההיכל שהוא החיצון מהדביר. והנה זכר זה בזה המקום, לפי שהיה פתוח הכרובים בקירות הבית נמשך אחרי היותם בולטים בדביר כמו שזכר: (ל) והנה ספר אחרי זה שצפה קרקע הבית זהב לפנימה ולחיצון, ר״ל לדביר שהוא פנימה ולהיכל שהוא חיצון, להגיד שמלאכת הקרקע לא נעשתה כי אם אחר שעשה הכרובים בדביר ולא נשאר לעשות בו דבר ואז צפה הקרקע זהב, שאם לא היה כן והיה מצפה הקרקע זהב קודם עשיית הכרובים, היו משחיתים את הקרקע בהיותם הולכים עליה לעשות הכרובים. (לא) ואחרי שזכר שעשה הכרובים אשר בדביר מאותו עץ משובח ונבחר שבמינו, והא עץ ארז העושה שמן ופרי, זכר גם כן שעשה ממנו הדלתות, ר״ל דלתות הדביר ודלתות האולם, ועל דלתות הדביר אמר ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן האיל מזוזות חמשית, ואמרו ואת פתח, ענינו כמו שיאמר ולפתח הדביר, וכמוהו (ויקרא ט״ז ט״ו) ועשה את דמו, ר״ל לדמו. והאיל הוא הסף העליון, והמזוזות הם אשר מפה ומפה לפתח אשר הסף עליהם, ואמר כי אילי הפתח ומזוזותיו היו חמשית, ופירש ה״ר דוד קמחי שהוא כמו חמושים, ר״ל חמש צלעות זו לפנים מזו, ויותר נכון הוא מה שפירש ה״ר לוי בן גרשום, שהיו שמה במקדש חמשה פתחים, הראשונה לעזרה הגדולה, והשנית לחצר הכהנים שהוא אחרי העזרה הגדולה ההיא, כמו שנזכר בדברי הימים, (דברי הימים ב ד׳ ט׳) והשלישית לאולם, והרביעית להיכל, והחמשית לדביר, ועליו אמר כאן חמשית, ר״ל פתח חמשית: (לב) ואמנם אמרו אחרי זה ושתי דלתות עצי שמן וקלע עליהם וגומר, אינו לומר דבר מחודש שעשה אותם הדלתות, אבל ענינו לומר שאותם שתי הדלתות עצי שמן שזכר למעלה שעשה אל פתח הדביר קלע עליהם מקלעות כרובים כמו שעשה לקירות, ר״ל שציירם ופתח עליהם בפתוחים הנזכרים שעשה בקירות הבית, והיה החדוש א״כ בהודעת הציור אשר עשה בדלתות לא במעשה הדלתות עצמם, ויהיה וי״ו וקלע נוספת, כמו (ברא׳ כ״ב ד׳) וישא אברהם את עיניו, (תהלים פ״ו ו׳) נרדם ורכב וסוס. ואמרו וצפה זהב וירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב, ענינו שלא נחשוב שכל אשר צפה זהב לא היה נראה הצורה והפתוח אשר בארז מפני הזהב אשר עליו אינו כן, כי עם היות שצפה הקירות והדלתות זהב, הנה היה באופן שהיה יורד הזהב על הפתוחים והציורים ההם והיו נראים בזהב כמו שיראו בעצים עצמם, בשהיה הזהב כל כך מתדבק בעצים ההם שכל הפתוחים והציורים אשר בהם היו נראים בזהב, ולכן אמר וירד על הכרובים והתמורות את הזהב, שאין ענינו הצפוי כי אם שרדה הזהב על הצורות באופן שהיו נראות ונגלות הצורות והציורים מעל הזהב. ואמנם חז״ל (משנה מדות א׳) פירשו שהיו ארבעה דלתות לפתח הדביר וכן לפתח ההיכל, וכמו שנאמר ביחזקאל (יחז׳ מ״א כ״ג) ושתים דלתות להיכל ולקדש ושתי׳ דלתו׳ לדלתו׳, ואמרו שהחצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כותל והפנימיות נפתחות לתוך הבית אחורי הדלתות, שכל הבית היה טוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות, ואעפ״י שהיו הדלתות פתוחות לפתח הדביר, היה שם פרוכת כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים א ג׳ י״ד) להיותו מסך פתח, לפי שלא היו הדלתות נסגרות, שהרי בדי הארון נתונים על פי הדביר כמו שיזכר אחרי זה, והיה אם כן הפרוכת מסך לשער הדביר: (לג) וספר אחרי זה שכמו שעשה דלתות לפתח הדביר ועשה עליהם צפוי הזהב ורדידתו על הציורים כמו שזכר, כן עשה דוגמתם דלתות שהיו מזוזותיו עצי שמן לפתח ההיכל, והיא הפתח הרביעית כמו שפירשתי. (לד) וזכר שאותם דלתות ההיכל היו עצי ברושים, כי המזוזות היו עצי שמן והלוחות אשר יתחברו עם המזוזות היו עצי ברושים, והיה זה לתת הבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים, כי בקדש הקדשים כל הדלתות היו עצי שמן ובקדש היו הדלתות מעצים מתחלפים, ר״ל שהיו המזוזות עצי שמן ושאר הדלת עצי ברושים. וספר שהיה הדלת שני צלעים, ר״ל שתי לחות מחוברות זו לזו, והיה הדלת האחת גלילים ושני קלעים, ר״ל מצויירים כצורת עמודים שהם הגלילים, ומשני צורות אחרות שהם קלעים, או יאמר שהיו בדלת האחת צורת גלילים שהם עמודים, וצורת קלעים, שהם יריעות כמו שפירשתי, ויהיה אם כן שעור הכתוב כן, ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים, כלומר שהדלתות היו מעצי ברושי׳ והיה שני לחות מהם לכל דלת מלבד המזוזות שכבר זכר, ואמרו עוד הדלת האחת גלילים ושני קלעים, הם הצורות אשר היו בדלת האחת כמו שאמרתי. (לה) ואמרו הדלת השני גלילים וקלע כרובין ותמרות ופטורי ציצים, הם צורות הדלת השנית שהיו מצויירים בה גם כן גלילים וכרובים ותמורות ופטורי ציצים שהם הפרחים והנצנים כמו שזכרתי, ועל שתי הדלתות שבהיכל אמר וצפה זהב מיושר על המחוקה, ר״ל שצפה אותם הדלתות זהב, והיה הזהב יורד ביושר ובדבקות וחבור גדול על המחוקה בדלתות, באופן שהיו הצורות ההם נראות בזהב, על דרך מה שאמר למעלה ויורד על הכרובים וגומר. ואחרי שזכר חומר הבית המקודש שהיה אבנים גדולות ויקרות ועצי ארזים וברושים וזהב סגור עליהם, וזכר צורת הבית, ר״ל תבנית הדביר וההיכל והאולם. (לו) זכר אחרי זה שעשה החצר, והיא עזרת הכהנים. וקראה פנימית, לפי שהיתה פנימית להר הבית והיה חוץ ממנה העזרה הגדולה, ובערכה היתה זאת פנימית, ולא זכר כאן שעורה, לפי שלא היה בענין שעורה עלוי מתמיד והוצאה רבה ולא גודל לבב, אבל זכר שהיו לה שלשה טורי גזית זה למעלה מזה, ועל גביהם טור כרותות ארזים, ר״ל קורות ארזים כרותות בתקון במדה וביחס שמור מוגבל כראוי. ואל תחשוב שלא היה במקדש כי אם עזרה אחת, כי עזרות אחרות היו שם, כמו שאבאר אחרי זה. הנה בזה השלים לספר בנין הבית המקודש ופועליו וחמרו וצורתו וחלקיו. ולפי שזכר הכתוב שצפה שלמה את קירות הבית והתקרה והקרקע זהב, ראוי שנדע כמה מהזהב נכנס באותו צפוי? ושלא היה באותו הצפוי כעין הזהב שעתה נוהגים לשום בבתים על העצים בבתי השרים, כי הוא דק מדוקדק, ויעשו מדוקא״טו אחד מאה שטחים, וישימו אותם על העצים ועל האבנים, כאלו הוא שטח שאין בו עובי וכמעט שאין בו ממש, לא כן עשה שלמה בבית האלהים, כי היה הזהב אשר היו מצפים אותו עב מאד, והנה יורה על זה אמרו בדברי הימים (דברי הימים א ג׳ א׳) ויעש את בית קדש הקדשים על פני רחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות, ולא זכר משקל הזהב שנכנס בצפוי ההיכל, כי אחרי שידענו שהיה ההיכל כפל הדביר במרחקו בקרוב, יתחייב אם היה צפוי הדביר שש מאות ככר שיהיה צפוי ההיכל אלף ומאתים ככרי זהב בקרוב, ויהיה צפוי שניהם, רוצה לומר דביר והיכל אלף ושמנה מאות ככרי זהב טהור. ואמנם ענין הככר כבר התבאר בפרשת אלה פקודי שהיה אלף וחמש מאות שקל בשקל הקדש, וכמו שאמר (שמות ל״ח כ״ה) מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ושקל הקדש הוא כמו שכתב רש״י (שם כ״א ל״ב) חצי אונקי״א של קולוני״א, ועם היות שהרמב״ן תפשו בזה (פ׳ כי תשא בסוף פירושו), כבר כתב מארץ ישראל, שראה מחצית השקל בעכה וששקל אותו בחניות ושצדקו דברי רבינו שלמה ז״ל במשקלו שהיה חצי אונקי״ה. ואני תהלה לאל חיי גם כן ראיתי אותו, כי הקרה ה׳ אלהי לפני, והנה בידי שקל הקדש ההוא והוא בלי ספק כמשקל חצי אונקי״ה, וכפי זה יהיה הככר אלף וחמש מאות אונק״יות ממשקל קולוניי״א, שהם מאה ושמונים ושבעה מארקו״ש וחצי מאותו משקל הנזכר שהוא גם כן הנהוג בספרד, שהם ממשקל הליטרא״ש הנהוגים באיטאליי״א בכל ככר מאה ושלשים וחמש ליטר״א, שהם שנים עשר אלפים ושלש מאות דוקאטו״ש ממטבע איטאליי״א בקרוב, ויתחייב מזה שנכנס מהזהב בצפוי הדביר וההיכל באותם אלף ושמונה מאות ככרים אשר זכרתי, שנים ועשרים אלף אלפין ומאה וארבעים אלפי דוקאדו״ש זהב טהור מהמשקל הנהוג באיטאליי״א, שעושים תשעים ואחד דוקאט״י ועוד מעט בכל ליטרא של זהב. ומלבד זה היה עוד בבי׳ צפוי למזבח אשר בהיכל ולרתיקות ודלתות ולכרובים ודברים אחרים הרבה מאד שהיו כלם מצופים זהב, מלבד כלי הבית שהיו כלם מזהב כמו שיזכור, וכמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א ג׳ ט׳) ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב והעליות צפה זהב: וכפי ההקדמות האלה תוכל לשער רבוי הזהב המופלג אשר נכנס במלאכת הבית, וכפי שעור הדביר לארכו ולרחבו ולגבהו אם היה צפויו שש מאות ככרים, יתחייב כפי המופת המספרי שהיה הזהב המצופה עב כעין עובי שלשה דוקאטו״ש מחוברים יחד, שעביים כעובי שקל הקדש, או כעובי המומו״ש שהיו עשים מזהב קסרי רומי. ואל יקשה עליך איך יהיו מצפים זהב עב וגם בשיעור הזה על הצלעות והארזים ויתראו עליו הצורות המפותחות בצלעות ובעצים, כי תמיד כל היום עושים ככה כאשר תהיה המלאכה הנושאת הזהב עבה ובעלת ממשות, ישימו הזהב עליה בהיותו מזוקק כי ישטחו אותו כרצונם, ואחרי שהנסיון מורה על זה אין ראוי שיספק עליו אדם. וכבר ראיתי מי שחשב בזה דעת אחר, והוא כי לא היה צפוי הזהב במקשיותו בהנחת שטח אחד מזהב על העצים, אבל היה אצלם שמה מלאכה מפוארה והיא להתיך הזהב ולעשותו נוזל, כמו שעושים את הסיד במים לטוח בו את הבתים, ולזה אמר הכתוב בזהב בדברי הימים (דברי הימים א כ״ט ד׳) לטוח את הבתים, כי היה הצפוי הנזכר בכאן באותו האופן, והיה אם כן הזהב נוזל ונכנס בחללי הפתוחים, והם לא היו מלאכה דקה כי אם עבה בשיעור שיוכל הזהב לחול עליה בזה העובי מבלי שתפסד צורת הפתוח, וגם היום יש אנשים יודעים לעשות הזהב נוזל ויכתבו עמו כאלו היה דיו, ואחרים שעושים אותו כמים יאות לשתותו, ואמרו שהוא מאריך החיים ויקראו אותו אויר״ו פוטאבי״לי. ואין להפלא מרבוי הזהב המפולג הזה, אחרי שדוד המלך ע״ה הציב שלשת אלפים ככרי זהב ושבעת אלפים ככרי כסך לטוח את הבתים, ומפני גודל ההוצאות האלה שהיו עתידות להעשות בבית ה׳ הכין מהזהב מאה ככר אלף, שהם אלף ומאתים ושלשים אלפי אלפים דוק״אטי זהב, וכסף אלף אלפים ככרים ששוים קרוב לשווי הזהב הנזכר, וזה כלו ממה שיורה שמאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו: (לז) בשנה הרביעית וגומר. וראוי שנתעורר בפסוקים האלה גם כן על חמשה דברים. הראשון מהו הצורך בהודעה הזאת? ר״ל שבשנה הרביעית יוסד בית ה׳, אחרי שכבר נזכר זה למעלה בשנה הרביעית למלוך שלמה על ישראל ויבן את הבית לה׳, והיה המאמר הזה אם כן כפול. השני באמרו ויבנהו שבע שנים, ואחר שאמר ובשנת אחת עשרה כלה הבית, מה היה צריך לומר ויבנהו שבע שנים? כי בידוע כי משנת ארבע עד שנת אחת עשרה עברו שבע שנים. השלישי מה ראה להרחיב הספור בבנין בית יער הלבנון ולא בבנין בית המלך שקצר בו מאד? הרביעית באמרו ואת אולם העמודים עשה נ׳ אמה וגו׳, ואם היה זה בית יער הלבנון אשר זכר למעלה הנה יש סתירה בדבר, כי שם אמר שהיה ארכו מאה אמה וחמשי׳ רחבו וכאן אמר חמשי׳ אמה ארכו ושלשים רחבו, ואם אמרנו שהיה האולם הזה בית אחר, יקשה אם כן אמרו ואת האולם העמודים, אחרי שלא נזכר עד הנה. החמשי באמרו וביתו אשר ישב שם, ואם היה זה הבית אשר זכר למעלה, יקשה אמרו חצר האחרת מבית לאול׳, ואם היה בית אחר שעשה, היה ראוי שיזכור אותו, ואין ספק שבאו הפסוקים בספור זה הבנין קשי הציור וההבנה מאד, ואני אשתדל לישבם כיד אלהי הטובה עלי ויותרו ספקות ההערות האלה כלם. ואומר שראה הנביא כותב הספר להגיד פה מתי יוסד הבית ומתי כלה מלאכתו, להודיע מעלת הבנין כפי הזמן אשר נעשה בו, ולהודיע חריצות שלמה במלאכת בית ה׳ שעשה בשבע שנים מלאכה רבה מאד וגדולה היא ממלאכת ביתיו ודירותיו אשר עשה בשלש עשר׳ שנה, וגם להודיע שברכת ה׳ היתה במלאכת הבית המקודש אחרי ששרה בה הצלחה ונועם בזמן מועט, ולהודיע הזמן אשר בו נבנה בית האלהים, הוצרך להקדים מה שכבר אמר שבשנת ד׳ למלכותו בחדש זיו והוא חדש אייר יוסד בית ה׳, רוצה לומר התחיל להבנות מן היסוד. (לח) ובשנה הי״א בירח בול שהוא מרחשון, ונקרא כן מפני שמתחילין בו הגשמי׳ באופן המבול, או מפני שבו הארץ עשויה כלה בולות בולות, והוא הירח שמאכל הבהמה כלה מן השדה ומאכילין אותה מן הבית כדברי חז״ל (תנחומא פרשת נח ועיין בירושלמי ר״ה פ״א נ״ו), אז כלה הבית לכל דבריו. ולפי שלא יחשוב אדם שנתעצל שלמה בנתים בבנין ולא התעסק בו כל אותם ז׳ שנים, לכן חזר לומר ויבנהו שבע שנים, ר״ל שכל שבעת השנים נתעסק בבנין בלי הפסק: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×